פסק-דין בתיק עש"א 27425-08-10

זהו ערעור לביטול הגבלה שהוטלה על חשבון בנק, לפי הוראת סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א - 1981 (להלן: "החוק").

אקדמות מילין

1.         המערער מנהל אצל המשיב - בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ - סניף טורעאן - חשבון בנק עובר ושב מס' ---- . (להלן: "החשבון"). מסגרת האשראי המאושרת והמוסכמת בחשבון הינה סך של 15,000 ש"ח.

2.         בתקופה מ- 6.10.2008 ועד 28.7.2009, סורבו עשרה שיקים בחשבון. המשיב שלח (ביום 29.7.2009) למערער הודעה על הגבלת החשבון, מיום 14.8.2009 ועד ליום 13.8.2010, והכל בהתאם לסעיף 3א' לחוק. (להלן: "ההגבלה הראשונה").

3.         וכן, בתקופה מ- 29.9.2009 ועד ה- 2.11.2009, סורבו 18 שיקים נוספים בחשבון. בעקבות כך, שלח המשיב (ביום 2.11.2009) למערער הודעה נוספת על הגבלת החשבון, החל מיום 19.11.2009 ועד ליום 18.11.2010. (להלן: "ההגבלה השניה").

4.         כמו-כן, בתקופה מ- 16.8.2011 ועד ה- 24.10.2011 סורבו 10 שיקים נוספים בחשבון, והמשיב שלח (ביום 24.10.2011) למערער הודעה נוספת, שלישית במספר, על הגבלת החשבון, החל מיום 10.11.2011 ועד ליום 9.11.2012. (להלן: "ההגבלה השלישית"). אוסיף, כי ביני לביני, סורבו שיקים נוספים בחשבון, כך שסך כל השיקים שסורבו בחשבון, במועדים הרלוונטיים לערעור ונכון להיום, עומד על 56 שיקים!!

5.         לית מאן דיפליג, כי המערער הינו "לקוח מוגבל חמור", כהגדרת מונח זה בסעיף 3 לחוק, לתקופה החל מיום 17.11.2011 ועד ליום 16.3.2013.

6.         ביום 6.8.2009, הגיש המערער לבית משפט זה ערעור לביטול ההגבלה הראשונה (עש"א 6153-08-09), וכן, הגיש הוא, ביום 21.12.2009, ערעור נוסף (עש"א 24398-12-09), בגדרו הוא ביקש מבית-המשפט שיבטל הבאת 11 שיקים במניין השיקים שסורבו, ביום 2.11.2009, בחשבון. שני הערעורים נידונו, במאוחד, בפני כב' השופט עראפת טאהא. (להלן: "ההליך הקודם").

7.         בישיבת הדיון שהתקיימה ביום 16.5.2010 בהליך הקודם, הגיעו הצדדים לידי הסכמה דיונית, שקיבלה תוקף של פסק-דין, לפיה ההליך הקודם ימחק ושתי ההגבלות, הראשונה והשניה, יכנסו לתוקף ביום 15.6.2010. (להלן: "פסק-הדין בהליך הקודם"). כאמור, פסק-הדין בהליך הקודם הינו בתוקף וחלוט.

8.         המערער לא משלים עם גזירות אלה. הוא עותר לבית-המשפט, במסגרת הליך דנא, כי יבטל 34 שיקים במניין השיקים שסורבו בחשבון במהלך התקופה מ- 17.9.2008 ועד ה- 19.11.2009, ובכלל זה, השיקים נשוא ההליך הקודם. (להלן: "השיקים").

נימוקי הערעור

9.         טענתו העיקרית של המערער, שפושטת צורה ולובשת צורה ועל כל מלבושיה, אחת היא: היה לו, בנסיבות העניין, יסוד סביר להניח שהיתה חובה על המשיב לפרוע את השיקים מכוח הסכם איתו, כאמור בסעיף 10(א)(3) לחוק. וכן, טוען המערער, בין השיטין, כי בסירובו לפרוע את השיקים, התנהג המשיב כלפיו בחוסר תום לב, בניגוד לנוהג שבין הצדדים ובדרך לא מקובלת.

כתב התשובה

10.       המשיב טוען, מנגד ובקליפת אגוז, כי בקשה זו מחוסרת כל יסוד עובדתי או  משפטי. השיקים סורבו כדין. לא התקיימו התנאים בדבר חיסור השיקים ממניין השיקים שסורבו, כפי שנקבע בסעיף 10(א)(3) לחוק, לא כל שכן, שהיתה חובה על המשיב לפרועם מכוח הסכם בין הצדדים. המערער לא שלח למשיב בקשה לביטול הבאת השיקים במניין השיקים שסורבו. פסק הדין בהליך הקודם מהווה מעשה בית-דין ביחס לשיקים נשוא ההליך האמור.

11.       המשיב ממשיך וטוען, כי גם אם בעבר הוא פרע שיקים מסוימים שהמערער משך מהחשבון, בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת והמוסכמת, הדבר נעשה מתוקף שיקול דעתו הבלעדי של המשיב ואינו יוצר חובה עליו להמשיך ולכבד חיובים נוספים, שבעטיים צפויה להיווצר חריגה ממסגרת האשראי האמורה.

12.       לבסוף, טוען המשיב, כי לפי הדין שלעניין, סעיף 5(12) לפקודת הבנקאות, 1941, והוראת המפקח על בנקים בדבר ניהול מסגרת אשראי בחשבונות עובר ושב (להלן: "הוראת המפקח"), יש להקפיד על ביצוע חיובים לחשבון בתוך מסגרת האשראי המאושרת בלבד ובלא כל חריגה ממנה.

דיון

המסגרת הנורמטיבית

13.       סעיף 10 לחוק מסדיר, מבחינה נורמטיבית, את זכות הערעור של לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור על החלטת הבנק או המפקח על הבנקים להגביל את חשבונו בבנק. כמו-כן, מסדיר הסעיף האמור את סמכותו של בית-משפט השלום, סמכות שבשיקול הדעת, בדבר ביטול הבאת שיק במניין השיקים שסורבו ומונה את עילת הביטול, חמש במספר, כהאי לישנא: